הסטארטאפ Hazilu רוצה שנשלוף את הנייד ונצלם אנשים שנראים חסרי ישע או איבדו את דרכם, כדי לנסות לחבר אותם למשפחה המודאגת. אבל האם למען המטרה נאלץ להתפשר על הפרטיות ואבטחת המידע?


צילום מסך

כ-250 בני אדם נעדרים בכל יום בישראל, בין אם אלו קשישים עם דמנציה, אנשים הסובלים מאוטיזם ונחשבים בתפקוד נמוך או ילדים שהלכו לאיבוד. אז כן, הרוב המוחלט חוזר הביתה בסופו של דבר – אבל לא כולם. סטארטאפ ישראלי רוצה לקצר את הזמנים שבהם נמצאים אותם אנשים, לרוב חסרי ישע, בעזרת שימוש בכלי שיש בכיס של כולנו – הסמארטפון.

לצלם אדם או ילד שנראה שהלך לאיבוד והמערכת תעשה את השאר

הסטארטאפ הישראלי Hazilu פיתח אפליקציית WEB פשוטה שתאפשר לכם לצלם אדם הנראה אבוד או חסר ישע. התמונה עוברת עיבוד במערכת של החברה ואם קרובי משפחתו של אותו אדם מילאו את פרטיו – היא תחבר ישירות בין המצלם לבין המשפחה.

המערכת פועלת כשנה וחצי ובחודשים האחרונים היא זמינה גם למשתמשים עם אדם בסיכון, כך שהם יכולים להזין את פרטיו ליתר ביטחון. אם ייעלם קרוב המשפחה, הם יוכלו לדעת שפרטיו כבר מוזנים והדבר יכול, אולי, לקצר את תהליך מציאתו.

התהליך כמובן מעלה לא מעט תהיות בנוגע לפרטיות ואבטחת המידע. מנכ”ל החברה אסף בר אמר בשיחה עם גיקטיים כי כל תמונה המוזנת למערכת של החברה – שמתבססת לדבריו על API בקוד פתוח, – נסרקת על ידי אלגוריתם זיהוי פנים, וכל מה שנשאר מהתמונה הן כמה נקודות ייחוס לזיהוי עתידי. לפי בר, גם המידע על קרובי המשפחה שאנשים יכולים להזין הוא מאוד מצומצם וכולל את שמם ותמונתם, וגם מידע זה מוצפן.

מה קורה, לדוגמה, כשאדם פותח את האפליקציה של הזילו ומעלה תמונה של אדם חסר ישע שנראה שצריך עזרה בזיהויו אך בפועל פרטיו לא נרשמו? דבר לא קורה. בר אומר כי במצב כזה אלגוריתם זיהוי הפנים ינסה להשוות את נקודות הייחוס של התמונה לאלו שבמאגר, ואם אין תשובה – גם נקודות הייחוס של אותה תמונה לא יישמרו במערכת.


Geektime Code

מהשיחה עם בר עולה כי הוא רוצה שהזילו יהיה המקום הראשון שאליו יפנו אזרחים המזהים אנשים במצוקה, ובמיוחד אנשים שקרוביהם נעדרו, כדי שפרטי הנעדר יוכנסו למערכת ויהיו זמינים לזיהוי ע”י אלגוריתם זיהוי הפנים של החברה – כי בהיעדר תמונה לא יווצר זיהוי.

סוגיה בעייתית נוספת היא ההיבט המוסרי של בצילום אדם ללא רשותו? אולם בר לא מתרגש וטוען כי מדובר בצעד חוקי, וכל עוד זה יכול להוביל לסגירת המעגל, שבו מחברים בין האדם או הילד למשפחתו, האפליקציה עשתה את שלה ואין לו נקיפות מצפון. “לצלם במרחב הציבורי זה חוקי וזה מותר… זה שמצלם את אותו קשיש ששוכב על ספסל, את אותו ילד שרץ בכביש או זקנה שנראית תמהונית – לא רק שהוא לא עובר על החוק, זה מה שהמשטרה מבקשת היום לעשות כשהיא מבקשת את עזרת הציבור”, אומר בר.

לדברי בר, לחברה יש כבר שיתופי פעולה עם כמה ערים, והתכנון הוא לנסות ולהטמיע את המערכת של הזילו במצלמות ה”טיפשות” של הערים, כדי לסייע בחיפוש אחר נעדרים. מה לגבי הפרטיות של כל מי שאינם נעדרים? לדברי בר כל עוד משתמשים במערכת של החברה – אין סכנה לפרטיות מכיוון שהמידע לא נשמר אצלה, מה גם שהשאיפות הללו צריכות לצלוח כמה משוכות משפטיות (וסיום של מגפה קטנה אחת) כדי לצאת מהתחום התיאורטי.

ציונות או ציניות?

כששאלנו את בר לגבי המודל הכלכלי של החברה, מאיפה היא מכניסה כספים – הוא מספר שכל הכסף שהושקע עד כה היה מכיסיהם של מייסדי החברה והשותף שלהם, המפכ”ל לשעבר, רב ניצב (בדימוס) משה קראדי. בר טוען כי מדובר ב”ציונות” וברצון לעזור לזולת, ומסביר כי החברה בוחנת אפשרות להיכנס גם לשוק האמריקאי, שם מספר הנעדרים כמובן גבוה יותר. בשוק הזה מתכננת לדבריו החברה להכניס כסף ממכירת המוצר שפיתחה.

הזילו הוקמה ב-2018 ע”י אסף בר, שותף נוסף שביקש להישאר חסוי, והמפכ”ל שעבר קראדי. כאמור, החברה לא מגייסת כספים ושלושה מאנשיה הם צוות הפיתוח האחראי על ההיבט הטכני של המערכת, לצד בר וקראדי.









אושרי אלקסלסי

Your Friendly Neighborhood Geek. יש לכם סיפור טכנולוגי? דברו איתי: [email protected]


מקור