הפילים מיער צ’נדקה

באביב 1972, לאזור יער צ’נדקה שבהודו – שכבר סבל מבצורת – הגיע גל חום קשה. הפילים המקומיים, שבדרך כלל לא היוו בעיה לתושבי האזור, השתגעו והחלו להתפרע בגלל הטמפרטורות הגבוהות והמחסור במים, עד שתושבי הכפר אמרו לרשויות המקומיות שהם חוששים לצאת ולעבוד את אדמתם. בקיץ המצב אף החמיר והתרחיש שאיש לא תיאר בדעתו שיכול לקרות – קרה.

ב-10 ביולי עדר הפילים פשוט דהר לפתע דרך חמישה כפרים, רמס כל דבר שנקרה בדרכו והותיר אחריו תוך מן קצר הרס כללי אדיר ו-24 הרוגים.

 

via GIPHY

המטאוריט בנהר טונגוסקה פודקמיני 

ב-30 ביוני 1908 התרחש פיצוץ אדיר בסיביר, סמוך לנהר טונגוסקה פודקמיני (תרגום חופשי: מתחת לסלע). עד היום לא ידוע מה גרם לכך אולם ההשערה היא כי זה נגרם כתוצאה ממטאוריט. האנרגיה של הפיצוץ הוערכה כנעה בין 10 ל-20 מגה טונות של TNT, פי אלף יותר חזק מהפצצה שהוטלה על הירושימה, ושוות ערך ל״קאסל בראבוֿ״ – הפצצה הגרעינית החזקה ביותר שאי פעם פוצצה על ידי ארה”ב. האירוע גרם להרס סביבתי עצום, אך בשל הריחוק ממקום יישוב, לא היו אבדות בחיי אדם. גם כיום, יותר מ-100 שנה לאחר האירוע, עדיין מבחינים בבירור בתצלומי לוויין, בחלק ביער שבו התרחש האירוע.

האסון בברמינגהאם, אלבמה 

ב-19 בספטמבר 1902, 2,000 איש, רובם שחורים, נדחסו לכנסייה הבפטיסטית שילה בברמינגהאם, אלבמה כדי לשמוע דרשה מאת בוקר ט. וושינגטון, שהיה איש חינוך, סופר, ונואם בן הדור הראשון למנהיגים אפרו-אמריקאים שהשתחררו מעבדות.

הכנסייה הבנויה מלבנים הייתה חדשה, גרם המדרגות היה תלול, והחלל המחופה בלבנים הוביל מדלתות הכניסה הראשיות לכנסייה עצמה. אחרי הנאום של וושינגטון, החלה קטטה על אחד המושבים והמילה “להילחם” (fight) נזרקה לאוויר, אך לא הובנה נכון ונשמעה כמו “אש” (fire). הקהילה כולה קמה בבהלה ורצה לכיוון המדרגות התלולות, אך מי שהגיע ראשון נדחף לאחור ונפל למטה, וכך אלו שאחריו נפלו על מי שהיה למטה, וכן הלאה וכן הלאה, עד שהכניסה נחסמה לחלוטין על ידי ערימה של אנשים שגובהה כמטר. המאמצים של וושינגטון ואנשי הכנסייה להרגיע ולהשליט סדר לא צלחו והם עמדו מנגד בחוסר אונים בעוד אחיהם ואחיותיהם נרמסו או נחנקו למוות. לא הייתה שריפה – ואפילו לא קטטה אמיתית – אך 115 איש מתו באותו אסון.

via GIPHY

השריפה בג’ילינגהאם שבאנגליה 

בכל שנה הכבאים מג’ילינגהאם שבקנט, אנגליה, בנו בית מאולתר מעץ וקנבס לאירוע הכיבוי הפופולארי השנתי שבפארק ג’ילינגהאם. מדי שנה נבחרו כמה נערים מקומיים לקחת חלק במצעד. ב-11 ביולי 1929 תשעה נערים – בני 10 עד 14 – ושישה כבאים התלבשו בלבוש מהודר, וטיפסו לקומה השלישית של הבית שבנו. התוכנית היתה להדליק אש מדומה בקומה הראשונה, להציל את ‘מסיבת החתונה’ שנערכה כביכול בבית, ואז להצית באש אמיתית את הבית הריק כדי להדגים את השימוש בצינורות הכיבוי. מה כבר יכול להשתבש, נכון?

עקב טעות כלשהי האש האמיתית הודלקה ראשונה. הצופים, שחשבו כי הגופות הבוערות שראו היו בובות, הריעו ומחאו כפיים, בעוד הכבאים בחוץ כיוונו פלגי מים על מה שכבר ידעו שהפך להיות קטסטרופה. כל 15 האנשים בתוך הבית מתו.

via GIPHY

רום ברחובות בבוסטון

ב-15 בינואר 1919 עובדי ותושבי נורת’ אנד בבוסטון, רובם אירים ואיטלקים, יצאו ליהנות מהשמש בצהרי יום חמים. לפתע מיכל הברזל היצוק הענק של מפעל הזיקוק התפוצץ וגל גדול של מולסה (דבשה) שחורה גולמית, שגובהה כגובה של שתי קומות, נשפך במורד הרחוב המסחרי עד לאזור החוף הסמוך. שני מיליון גלון של מולסה (כ-7.5 מיליון ליטרים) שנועדו במקור לרום, סחפו עשרות אנשים.21 גברים, נשים וילדים מתו מטביעה או מחנק, בעוד 150 נוספים נפצעו. מבנים התפוררו, ומסילת רכבת מוגבהת קרסה. צופים שהגיעו לראות את הכאוס לא יכלו שלא לדרוך על המולסה, ובדרכם הביתה הם פיזרו את החומר הדביק ברחבי העיר. במשך שבוע שלם הריחה בוסטון מהריח החריף של המולסה, והנמל קיבל גוון חום עד הקיץ של שנה אחרי.

via GIPHY

דליפת הגז בפיטסבורג, פנסילבניה

בבוקר ה-14 בנובמבר 1927 דווח על דליפת גז באחד ממדי הגז הגדולים בעולם באותה תקופה – שנמצא בלב המרכז התעשייתי בפיטסבורג, פנסילבניה. אנשי התחזוקה יצאו לחפש את מקור הדליפה – עם פנס המכיל להבה חשופה.

בערך בעשר בלילה הם מצאו את הדליפה – כאשר המיכל עלה באוויר והתפוצץ ברגע שהאש יצררה מגע עם הגז. חלקי המתכת, חלקם במשקל של יותר מ-100 קילוגרמים, עפו למרחק של כמה קילומטרים. עשרים ושמונה בני אדם נהרגו ומאות נפצעו.





מקור

בעיה בכתבה? לחצו כאן לדיווח או יצירת קשר