קשה לי כששופטים את הבחירות שליקשה לי כששופטים את הבחירות שלי

קשה לי כששופטים את הבחירות שלי

(צילום: Shutterstock)

“את יודעת, הסיבה שבגללה אני מגיעה לפה היא שזה המקום היחיד שבו באמת מקשיבים לי”, אומרת עינב. “אני יודעת שאין לך דעה מוטה נגד מיכאל, שאת תמיד תנסי להבין את מה שאני מנסה להגיד ושלעולם לא תשפטי אותי על הבחירות שלי”. עינב לא אמרה לי את הדברים הללו כדי להחמיא או כדי לספר עד כמה היא בודדה. היא אמרה אותם כדי להדגיש עד כמה קשה לה לשתף את הקרובים לה במה שעובר עליה מבחינה זוגית.

אני מקשיבה לדבריה וחושבת על הסביבה הקרובה של עינב, על ההורים התומכים, האחיות הקרובות, החברות והחברים שלה. עינב מוקפת בכל כך הרבה אנשים, אבל אין לה באמת עם מי לדבר. כמו כולם, גם היא רוצה לשתף במה שעובר עליה; בפרטי הריב האחרון עם מיכאל ובמילים הקשות שהוא הטיח בה, בכאב שהיא מרגישה מול ההתעלמות שלו ממנה, בעלבון שהיא מרגישה כשהוא דוחה את יוזמות הקירבה והאינטימיות שהיא מעלה, ובתחושות חוסר האונים והייאוש שהיא חשה בגלל שהמצב ביניהם לא משתפר.

היא רוצה לספר לאנשים החשובים בחייה מה עובר עליה, ויודעת שהמשפחה והחברים שלה היו מאוד רוצים להיות שם עבורה, והיו מאוד שמחים לאפשר לה לשתף, לשחרר קיטור ולקבל עצה טובה, אבל בכל פעם שהיא מתכננת לדבר, משהו בתוכה עוצר אותה והיא מחליטה פשוט לשמור את הדברים בינה לבינה. לפחות עד לפגישה הבאה שלנו.

עינב שותקת בגלל מה שקרה בפעמים הקודמות שבהן שיתפה את קרוביה במצב הבעייתי המתמשך בינה לבין מיכאל. כשהיא סיפרה עד כמה רע, עצוב או קשה לה, היא הרגישה שהאחיות שלה שופטות אותה על כך שהיא לא עוזבת את מיכאל, שההורים שלה מפסיקים להישיר אליו מבט בארוחות המשפחתיות, ושהחברים והחברות שלה מתעלמים ממנו כמעט לחלוטין, או ציניים כלפי מחוות הקירבה והדברים הטובים שכן קורים בזוגיות שלה.

כשהיא נזכרת במילים, במבטים, בעצות ובציפיות שהופנו כלפיה, היא מעדיפה פשוט לא לספר כלום מלכתחילה. הבעיה היא שהמחיר שהיא משלמת על כך הוא התמודדות עם מחסור בתמיכה דווקא כשהיא כל כך זקוקה לה, ועם תחושות של ריחוק, ניכור ובדידות.

התופעה הזאת נקראת “אפקט הסליחה של הצדדים השלישיים”. הרעיון הרגשי מדבר על כך שצדדים שלישיים לסכסוך מגלים הרבה פחות סלחנות לפגיעות שמתרחשות במסגרתו מאשר הצדדים עצמם. בעוד שהאנשים שביניהם נוצרה המחלוקת מצליחים להתגבר עליה, ולהמשיך לקיים את הקשר ביניהם, לאנשים שקרובים לכל אחד מהם הרבה יותר קשה לשכוח ממה שנעשה, והם נושאים איתם משקעים וכעסים שמעיבים ומשפיעים על כל מערכות היחסים שכלולות בסיפור הזה.

"תזרקי אותו, הוא לא ראוי לך""תזרקי אותו, הוא לא ראוי לך"

“תזרקי אותו, הוא לא ראוי לך”

(צילום: Shutterstock)

לפעמים אנחנו הצד המשתף כמו עינב, ואז אנחנו מרגישים את הביקורתיות, חוסר התמיכה והבדידות, ומעדיפים לא לדבר. לפעמים אנחנו הצד השני לסיפור, כמו מיכאל שיודע שעינב משתפת את סביבתה, ומרגיש מובך, מוכתם וללא זכות שימוע אמיתית לגרסה שלו, ולפעמים אנחנו הצד השלישי, זה שמתקשה לסלוח על הכאב שאנשים גורמים לאהובים שלנו.

הפער הזה שבין היכולת של הצדדים השלישיים לסלוח על פגיעות ביקרים להם לבין זו של הצדדים עצמם, נובע בין היתר מכך שמערכות יחסים הן דבר מורכב מאוד, שרק מי שהוא חלק מהן מסוגל באמת להבין מה מתרחש בתוכן. לעינב יש עבר עשיר עם מיכאל, אינסוף רגעי חסד, אהבה וקירבה שנצברו ושהסביבה שלה לא מכירה ויודעת, ודינמיקה ייחודית שמתקיימת בין שניהם, שרק היא והוא באמת מכירים.

הסביבה שלה, לעומת זאת, נחשפת רק לנקודות מאוד ספציפיות בקשר שלהם, ולא מסוגלת לראות או לקלוט את נפלאותיו וגדולתו של החבל הסמוי שמחבר ביניהם. כי כששני אנשים בוחרים ללכת את הדרך דווקא עם האדם המסוים שלהם, הם מוצאים שהרווחים שלהם ממערכת היחסים גדולים מהמחירים שהם משלמים כדי שהיא תתקיים.

בנוסף, הם נתרמים ממערכת היחסים במובנים רבים ומגוונים, שאפילו הם לא בהכרח מצליחים לזהות את כולם או להעניק להם את השם המתאים. מהפער הזה ברקע, בהיכרות ובתחושות, נוצר גם ההבדל בכל מה שנוגע ליכולת לסלוח, להתגמש, לחשוב על הטוב ולהתקדם יחד למרות הכל.

לצד הפגיעה במערכת היחסים שבינינו לבין סביבתנו הקרובה, כמו הבחירה של עינב להסתיר מסביבתה את מה שעובר עליה, להתרחק מהם ולהתמודד לבד עם הקשיים, לאפקט הסליחה של הצדדים השלישיים יש גם השפעה על מערכת היחסים בין הצדדים עצמם, ועל היכולת שלהם לסלוח באמת ולעבוד ולשפר את הקשר.

כי כשאדם יודע שהדמויות החשובות בחייו חושבות דברים שליליים על דמויות חשובות אחרות, מזכירות להם דברים שקרו בעבר ונשכחו מזמן, מכפישות ומדברות רעה, או סתם מביעות את הכעסים האישיים שלהם ואת דעתם על הפוגע/ת, בסופו של דבר, המסרים האלה מחלחלים פנימה.

בדרך זו, כשאנחנו מתקשים לסלוח על הפגיעה באדם הקרוב לנו ומביעים את דעתנו בפניו, אנחנו מפריעים לו לסלוח לבן/ת הזוג שלו, מלבים את הסכסוך ביניהם ולמעשה, לא באמת עוזרים לו. התוצאה היא שבמקום לשמוח על השיפור במצב היחסים או לחשוב על דרכים לפתור ולשפר אותם, אותו אדם ירגיש חלש, כנוע ומאכזב, ויחשוב פעמיים אם להתקרב לבן/ת הזוג שלו.

כדי למזער את הפגיעה שיכולה להיווצר מהאפקט במערכות היחסים ובכל אחד ואחת ממי שמרכיב אותן, כדאי שלפני הכול נזכיר לעצמנו מהי המטרה שלנו. אם אני אחד מהצדדים לסכסוך כמו עינב, המטרה שלי היא לשתף את הקרובים שלי בקשיים שלי, לפרוק את שעל ליבי ולקבל עצה והכוונה מהאנשים שאני הכי אוהב ומעריך.

כדי להשיג את זה אני יכול לתקשר בכנות את הצרכים שלי, לשתף איזה חלק מהתמיכה שלהם עוזר לי ואיזה מקשה עליי, ולכוון את חבריי על ידי אמירות לגבי מה הכי יכול לעזור לי, למה אני זקוק ומה אני מבקש מהם. למשל, אני יכול להגיד להם משהו בסגנון, “אני יודע שכל מה שאתה אומר מגיע ממקום טוב שרוצה רק בטובתי, אבל כרגע, מה שהכי יכול לעזור לי זה שתאפשר לי לפרוק ולשתף, שננסה לחשוב יחד מה הכי נכון עבורי, ושתסמוך עליי”.

ואם אני הצד השלישי, המטרה שלי היא להעניק ליקרים לי את התמיכה, ההקשבה וההבנה שהם זקוקים לה, ועליי לזכור שאני מקבל רק חלק קטן מתוך ים האינפורמציה שמכילה מערכת היחסים שלו, ושרק הוא זה שיודע ומבין מה נכון וטוב לו, הרבה יותר ממני. לפעמים המתנה הכי טובה שאני יכול להעניק לו היא פשוט להעביר לו את המסר שאני סומך עליו שאם הוא נשאר, סולח, מחליק ומתקדם, הוא יודע מה הוא עושה.

חדי אקסלרד היא יועצת זוגית ומשפחתית, מרצה בתוכנית התואר השני ללימודי משפחה באקדמית תל-אביב –יפו, ומגישה פינת טלוויזיה העוסקת בהורות ובזוגיות



מקור

בעיה בכתבה? לחצו כאן לדיווח או יצירת קשר