לפני שנתיים מירב ישראל השתתפה בריליאטי, אבל כשבחודש שעבר התפרסמו כתבות על הגירושים מאב ילדיה אייל, המגיבים מיהרו לקבוע שמדובר בתסמונת מלכת היופי. היא אמא לשניים, אמילי (6) וליאון (4.5), ואת זמנה היא לא משקיעה בהשקות ובתכניות טלוויזיה, אלא בניהול מכון היופי שהקימה בעיר מגוריה נתניה. למרות שהיא לא ממש חיה את חיי הסלב הממוצעים, למרות הזמן שעבר מאז פריצתה לתודעה ולמרות שחגגה לא מזמן יום הולדת 40, שוב ושוב עלתה הקלישאה על הדוגמנית הצעירה שמתפרסמת וזונחת את בן הזוג הקודם. 

“אני יודעת מה אומרים, ‘עלה לה השתן’. יכולים להגיד מה שרוצים, אני לא עשיתי את זה כי התפרסמתי. זה מגוחך כי שנתיים אחרי התכנית עוד ניסיתי. אם הייתי עושה את זה חצי שנה אחרי אז מילא, אבל אני שנתיים סחבתי. אני לא כבר בשיא הפרסום שלי, אני לא יודעת מה אתם רוצים”. 

הצופים בתכנית הכירו את אייל כבעל התומך שחיזק ותמך במירב בזמן שהותה בבית, אבל מה שהוצג למצלמות היה לדבריה רחוק מהסיפור המלא. “מה שלא ידעו זה שנכנסתי לתכנית כדי לתקן את המערכת הזוגית שלנו. היינו ברבנות שלוש פעמים לפני התכנית, משהו לא הסתדר בינינו. אני אוהבת אותו מאוד ואני מאחלת לו את כל הטוב שבעולם. אני לא באמת רוצה לבכות לך פה, אני משתדלת להחזיק את הדמעות”.

אבל מה הייתה הבעיה בקשר? מה הסיפור מאחורי הפרידה?
“הסיפור הוא שכבוד צריך להיות הדדי. ברגע שאין כבוד, אין מערכת זוגית. מי שעוברת את זה, מבינה. אם הייתי יושבת פה והייתי שומעת אותך מראיין מישהי אחרת והיא היתה אומרת לך שלא היה כבוד, הייתי מבינה מיד. לא הייתה הערכה. אני לא חושבת שזה בא ממקום רע, אולי מחוסר הבנה. אני ממש נזהרת כי אני יודעת שמחר הבת שלי תגדל ותראה כתבות ואני באמת לא רוצה ללכלך חס וחלילה. הוא אבא שלהם והוא אבא מושלם, באמת. אבל כבעל הוא לא היה שם. הוא לא היה”.

מירב ישראל (צילום: עופר מתיתיהו)
צילום:
עופר מתיתיהו

מבחוץ נראה שהוא כן תומך.
“תראה, הוא תמך בי מאוד בתקופה של האח. איפשהו הוא כן היה לי עוגן, אבל הלך הכבוד, לא היה כבוד. יבואו אלה החכמים ויגידו, ואמרו, סליחה, הוא תמך בה, הוא עשה בשבילה. אבל בלילה במיטה, אף אחת לא באה וישנה לידי, אף אחת לא ידעה איך קמתי בבוקר ואיך הלכתי לישון בלילה”.

החוויה בתכנית השפיעה על הקשר?
“עברתי חוויה ויצאתי מחוזקת, אני כל יום מודה לבורא עולם שנתנו לי את האופציה להיות שם. שם למדתי שאיפה שלא טוב לי אני לא נשארת. באמת, שיננתי מנטרה, כל בוקר כשקמתי אמרתי: איפה שלא טוב לי, אני לא שם”.

ומה קרה כשיצאת?
“התחלתי לקלוט שבחוץ מאוד מעריכים אותי, ובבית קצת פחות. לוקחים אותי כמובנת מאליי, עוד אחת. ציפיתי שיילחמו עליי, שיעריכו. אני פתחתי עסק בשתי ידיים. נכון שהוא היה שם ועזר, אבל זה באמת זה מערך שלם, זה ילדים, משפחה, זה עסק, זה בית שאתה חייב לתחזק אותו. הבית שלי לא נקי מעצמו, בוא. באתי הביתה ורציתי לבוא למקום של כל הכבוד לך, אלופה. לא היה את זה”. 

הוא אהב אותך עד הסוף?
“את זה צריך לשאול אותו”.

מה את הרגשת?
“אני הרגשתי שלא. הכל היה תמונות יפות. הכל באמת היה תמונות יפות”.

להתחיל מחדש

למירב יש את הדרך שלה להתבטא. לא תמיד קל להעביר את דבריה למילה הכתובה, אבל מי שצפה בה על המסך יכול בקלות לשמוע את האינטונציה, אפילו לחקות את צורת הדיבור. אפשר לדמיין את הניגון המוכר ולהבין קצת ממה שמסתתר מאחורי המילים: “כשדיברו איתי על משבר גיל ה-40 אני לא הבנתי מה רוצים, אמרתי להם ‘מה יש, סתומים, זה רק מספר’. אבל זה ממש לא רק מספר. אתה יושב ואתה אומר, זה 40 עגול. מה הספקתי בחיים שלי, ועכשיו אני קרוב ל-50, שזה מה זה מפחיד”.

זה לא קרוב ל-50.
“זה קרוב מתמיד. פתאום מגיעות תובנות. זה מגיע בגיל 39 ככה בקטנה ואז בול ביומולדת זה פשוט מציץ כמו מקופסת הפתעה, בו! קופץ לך, כל החיים עוברים, מה הספקתי, מה לא הספקתי. אני במקום טוב? ככה אני רוצה לחיות את המשך החיים שלי?”.

ועכשיו את מרגישה שאת במקום טוב?
“עכשיו כשאתה שואל אותי, אני במקום טוב. אני באה הביתה ויש לי שקט. הראש והלב עדיין לא מסונכרנים כל כך, באים ימים של חגים אז זה קצת קשה, אתה רגיל לזה שנים על גבי שנים ופתאום אין את זה”. 

מה היה בחגים?
“בראש השנה בכיתי כמו שלא בכיתי בחיים, זאת הייתה באמת כאפה מטורפת, לא האמנתי שתבוא לי כזאת מציאות לפנים. אני שרגילה להכין את הבית, שהכל יהיה נקי, שהילדים יהיו מגוהצים ומתוקתקים והכל חדש, הולכים ביחד כל המשפחה. פתאום אתה לבד בכל המערכה הזאת. זה קטסטרופה לנפש”.

מירב ישראל (צילום: עופר מתיתיהו)
צילום:
עופר מתיתיהו

גם עם כל הכאב על מה שאיבדה, אפשר לראות זיק של התרגשות בעיניים כשהיא מדברת על הפרק החדש שנפתח בחייה. מאז הגירושים עברו רק כמה שבועות, היא עדיין לא התחילה לצאת לדייטים ורק המחשבה על מפגש עם גבר חדש מוציאה ממנה חיוך מלא מבוכה.

את יוצאת לדרך חדשה בגיל 40.
“מפחיד”.

מה עושים?
“בוא תגיד לי, יש לך טיפים בשבילי? כי אני אגיד לך את האמת, אני לא יודעת איך מתחילים. דייטים, מי יוצא לדייטים? אני לא זוכרת איך מדברים עם גבר זר, גבר שהוא לא שלך. מה עושים, איך זה מתנהל?”.

אולי תפתחי טינדר, למרות שהפרסום קצת מסבך את זה.
“כן, אצלי זה קצת שונה. אני יודעת שיש שוק רציני פרוץ בחוץ שהוא מלא תשוקה. אני לא יודעת. אני יכולה להגיד לך שזה החשש הכי גדול שלי, להישאר לבד”.

אין רצון להיות קצת לבד עכשיו?
“עכשיו טוב לי הלבד, אני לא אשקר לך. טוב לי החיזורים, אבל גם טוב לי הלבד. מצד שני בוא לא נשכח שהייתי לבד המון שנים. הנפש כן צמאה למקום חדש של ביחד, של מישהו שדואג לך, מישהו שרוצה אותך, כולם רוצים את זה, לא יעזור”.

את רוצה להרגיש שוב פרפרים בבטן?
“ברור. האמת היא שמיום שיצאה הידיעה שאני מתגרשת, קרס לי האינסטגרם, קיבלתי הודעות ברמות שאתה לא מבין. הייתי בשוק מזה, כי אתה יודע, אני לא הטיפוס… אני לא דוגמנית. אבל עדיין היו פניות מטורפות. לא שיכולתי לעשות משהו עם זה, אבל זה ליטף לי את האגו. ועד היום, מלא מלא פניות. אני לא עונה לכל אחד, אני גם מאוד נזהרת כי נורא מפחיד אותי, יש לי חרדה שכולם מתחזים”.

ראית יותר מדי חיים אתגר.
“כל הסיפורים שראיתי בתכנית, זה בשבילי סיפור אחד יותר מדי. צריך פשוט לבקש שיצטלם עם יד על המצח או יד על האף, כי מי עושה סלפי עם יד על האף. עשית את זה, בוא נמשיך הלאה”.

אוקיי, אז אחרי שניפינו את המתחזים הפוטנציאליים?
“אני מעוניינת שהגבר הבא יעוף עליי, כי תכלס יש על מה, אני לא איזה… אבל יש קצת, יש על מה, מה? מה הבעיה? אני אעוף עליך, אתה תעוף עליי, הכל בסדר. הכל הדדי, סבבה? אם לא, אל תבוא. אני כבר אומרת, לא לפנות אליי אם אתם לא מתכוונים לעוף עליי. זהו”.

מירב ישראל (צילום: עופר מתיתיהו)
צילום:
עופר מתיתיהו

סוף העולם

לפני כמה חודשים מירב שיתפה סיפור טראומטי מילדותה: פדופיל תקף אותה מינית באירוע שעלול היה להיגמר בצורה חמורה עוד יותר, חשף את עצמו בפניה בגינת משחקים וניסה לתפוס אותה. למרות שהוריה פנו למשטרה, הוא לא עמד לדין. שנה לאחר המקרה, אותו אדם אנס ילד אחד מהשכונה במקלט הבניין שלה. “לפני שההורים שלי גילו, אני זוכרת שהייתי שבועיים במצב קשה. התחלתי להקיא דם, לא הבינו מה יש לי, הייתי מאושפזת. לימים הרופאים אמרו שהקאה של דם זה סימן ללחץ”. 

ומה ההורים עשו אחרי שהם הבינו את כל הסיפור?
“ההורים שלי הלכו למשטרה, נפתח תיק, וזה נסגר מחוסר עניין. הם גם לקחו אותי לפסיכולוגית. שמע, אני חושבת שכל החרדות שלי, זה משם, זה המקור. זה היה איזושהי טראומה בילדות”.

כתבת שהוא אנס ילד בבניין שלך אחרי שנה, אחרי הסיפור הזה עצרו אותו?
“ממש לא, הילד הזה לא דיבר על זה, רק בשכונה רצה שמועה. אחותו פנתה אליי אחרי הפוסט, היא התקשרה ואמרה לי, ‘אחי פה בוכה את החיים, הוא גבר עכשיו, הוא לא מאמין שדיברת על זה בכלל'”.

ואחרי זה הפדופיל המשיך להסתובב בשכונה?
“כן, וכשהייתי רואה אותו היינו בורחים. הוא המשיך להסתובב ברגיל, ובסוף הוא פשוט מת בתאונת משאית”. 

החרדות המשיכו ללוות אותה בעוצמות שונות גם לאורך חייה הבוגרים. “מי שלא עובר את זה, לא יודע מה אתה מרגיש”. מי שידועה בלשונה הציורית, מתקשה למצוא את המילים לתאר את החוויה. “זה סוף העולם באותו רגע. כשאתה חוטף התקף חרדה אתה מרגיש שאתה בדרך למוות”. 

לפני כמה שנים היא עברה טיפול שעזר לה לאזן את עצמה. אבל כפי שניתן לתאר, הטלטלה שחוותה ביציאה מהבית המפורסם לקחה איתה גם את אותו איזון עדין: “אחרי שיצאתי היו לי חודשיים של היי כזה משוגע, ואחרי חודשיים הגיעו החרדות. בדיוק בניתי את העסק שלי, הכל לחץ, הייתי ממש בלחץ מטורף. שתבין שעברתי לפני התכנית טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, החרדות נעלמו לחמש שנים, וזה חזר כי התקופה הזאת כנראה הייתה הטריגר”. 

מירב ישראל (צילום: עופר מתיתיהו)
צילום:
עופר מתיתיהו

בתוך הבית לא היו לך התקפי חרדה?
“לא היה את הלחץ של החיים. לא היה לך טלפון, לא הציקו לך, לא עמדו לך על הראש אם עשית לא עשית. היו ריבים על כוסברה ופטרוזיליה, את מה שצריך להזמין, סיגריה, אין סיגריה, ההוא רב, זאת רבה. אבל המהות הרצינית של החיים, מה שאנחנו רצים אחריו, לא הייתה שם”.

ומה קרה אחרי התכנית?
“שמע, אתה הולך ברחוב, אנשים מבהילים אותך, אנשים פונים אליך. האהבה הזו הלחיצה אותי איפשהו, כי במהות שלי אני הכי פשוטה שיש, באמת בן אדם ממש ממש פשוט, ואני לא הכנתי את עצמי לזה. אני זוכרת שהיינו באילת, ולא יכולתי להיות בקניון. זה היה שוק. לא יכולתי להסתובב עם הילדים בטיילת. החופש לא היה חופש, הסתגרנו במלון”.

ואיך אייל התמודד עם החזרה של החרדות?
“הוא לא היה שם, בחרדות שלי. אני זוכרת שהייתי נוהגת, ופתאום מתחילות לי דפיקות הלב ויובש בפה ואני מרגישה שאני על סף התקף לב. אני בשיא התקף החרדה, אני עוצרת בשולי הדרך, והוא לא ידע להכיל את זה. הוא היה אומר לי, ‘את שוב שם, תפסיקי, די’. אולי זה ממקום לא מבין, אבל כשבן אדם במצוקה, קודם כל צריך לעזור לו. ככה אני רואה את הדברים, לא משנה מבין לא מבין, תעזור לבן אדם מולך”.

והלחץ הזה החזיר את החרדות?
“היה לי עליות וירידות ברמות הזויות. איבדתי פרופורציות, לא הצלחתי לאזן את עצמי מחדש. כשהגעתי לפסיכולוגית שלי היא אמרה לי, ‘ממי, אין זמן כרגע רק לטיפול, את צריכה משהו תומך'”. 

כדורים?
“כן, אבל משכתי עוד חצי שנה בלי, כל לילה התקף חרדה וכל בוקר דפיקות לב. פחדים שעומד לקרות משהו, שמשהו לא בסדר. הילדים ראו וזה היה לא פייר גם כלפיהם. אמרתי ‘זהו, אני מתחילה לקחת כדורים’. היום יש את החיים לפני והחיים אחרי. אם קודם לא ידעתי לספור עד שתיים, היום אני סופרת עד עשר ויכולה גם לספור עוד. שנים לא הייתי בעד כדורים. הייתי בעד טיפולים ולא בעד פלסטרים לנפש. היום אני יכולה להגיד לך שכשכואב הראש לוקחים אקמול ולא צריך להתבייש בזה”. 

אין סיבה להתבייש.
“יש גם את כל ענייני המשקל, פחדתי לעלות במשקל ובאמת עליתי 12 קילו מהכדורים, זה פשוט נורא. אבל איפשהו הנפש שלי נרגעה, מצאתי מקום טוב מול עצמי, אמרתי, אוקיי אז אני טיפה מלאה, אבל אני שמחה, אני מאוזנת”.

לא מגזימה

“אני לא סובלת את התואר סלב”, היא אומרת. לאורך השיחה היא מציינת שוב ושוב שהיא לא מבינה את העניין הציבורי בה, ומציגה את עצמה כאדם פשוט (“הכי פשוטה שיש, באמת”). גם אם מתבקש לקבל את ההצטנעות בהרמת גבה, ניכר שהיא מקפידה על העמדה הזאת בכל ההתנהלות הפומבית שלה. לדוגמה, במקום להודות לעמודי המעריצים שלה, היא מעדיפה להשתמש בביטוי “עמודי מעריכים”: “מה קרה שיעריצו אותי, מי אני שיעריצו אותי?”.

אוקיי, הערכה ולא הערצה. איך את מתמודדת עם ההערכה הזאת?
“היה לי חודשיים של היי. עד היום נשארה לי תשוקה לאהבת הקהל. בלי העוקבים שלי לא הייתי עוברת את התקופה הזאת כמו שעברתי. הם תומכים והם מרעיפים אהבת חינם”.

אז הפרסום לא עלה לך לראש?
“אני יכולה להגיד לך שבמכון היופי שלי לא מרגישים כלום, כל הלקוחות שלי הן משפחה שלי, ממש. אני נותנת להם להרגיש שהן הגיעו הביתה, אין בינינו שום דיסטנס, שום כלום. מגיעות אליי באמת מכל הארץ, בוא נגיד גם מכל העולם כי יש לי כמה מלוס אנג’לס שמגיעות לעשות גבות כשהן חוזרות. יש לי לקוחות מבאר שבע, מהבקעה, ואתה אומר לעצמך איזה כיף, הן באות גם בשבילי, בשביל השעה של השיחה. זה מרים לי”.

בימים אלה, כמו רוב המדינה, היא נאלצה לעצור את עבודתה במכון היופי עד שיחלוף הסגר. “סגרתי בסגר הראשון, פתחנו שוב, עבדנו לפי ההנחיות מה שגם די דפק אותנו. כל הקטע של מדידת החום נראה לי אבסורד, מישהי תיקח אקמול לפני ותגיע. יש לה ציפורניים, מה אכפת לה”.

ברור שהטיפול בעייתי, אבל יש מגפה אמיתית, הייתה עלייה מדאיגה בתחלואה.
“אם אתה שואל אותי, אני לא מאמינה להם. המדינה כבר לא אמינה במערכה הזאת. אני גם לא יודעת מה מקור ההדבקות, כי אנשים התחילו לשקר. בסגר הראשון אנשים כן נתנו את הסבב הדבקות, איפה היו, בסבב השני הם לא רואים בעיניים. אנשים אומרים, אם המדינה עובדת עלינו, אנחנו נעבוד עליה. זה הכל”.

מירב ישראל (צילום: עופר מתיתיהו)
צילום:
עופר מתיתיהו

לא הבנתי מי הבן אדם

לפני חודשיים מירב היא נכנסה בעל כורחה לסכסוך מתוקשר עם בוגר אחר של “האח הגדול”, התסריטאי אורי גרוס. גרוס פרסם בפייסבוק את תמונתה של מירב אחרי שעברה הגדלת שפתיים, ויצא במניפסט ארוך ועוקצני על נשים שמזריקות בשפתיים. ההתקפה של גרוס הגיעה בהפתעה גמורה: “קרס האינסטגרם מרוב ששלחו לי את הפוסט. ולא ידעתי מי זה אורי גרוס, לא הבנתי מי הבן אדם. מה הוא רוצה ממני, אלוהים יעזור לי עכשיו. בשיא הבלגן שלי, עוד חזית”.

הוא אמר אחר כך שלא דיבר עלייך, אלא על התופעה.
“בן אדם לא דיבר עליי, אבל הפנים שלי מופיעות על הפוסט שלו, איך אתה מסביר את זה?”. 

הוא אמר שפנה אלייך בפרטי. סלחת לו?
“לא היה לי מקום למחילה, אפילו שהוא ביקש סליחה. זה היה ממקום מה זה מוזר, ‘מצטער אם נפגעת’, ‘ואם זה כל כך מציק לך, אני אוריד את הפוסט’. מה זה מציק לי? זה לא בעיה שלי, אני לא אשמה נשמה, אני כולה הזרקתי, אני עושה מה שכל העולם עושה. ‘נראה כמו חרא של קים קרדשיאן באסלה’, בוא, היו שם תיאורים לא קשורים לכלום”.

זה פגע בך?
“התבאסתי שהוא שם תמונה שלי. אם אתה לא רוצה לקטלג, אל תשים תמונה של אף אחד. אבל התבאסתי יותר כי יושבות נשים בבית, רוצות לעבור שינוי, והן נזכרות במה שהוא כתב, הוא כתב שם דברים מזעזעים. מה הן יגידו לעצמן? מה, ככה גברים חושבים? היה שם עדר שלם של גברים שהסכימו איתו”.

כחלק מהמיתוג של מכון היופי שלה, היא השיקה לפני כמה חודשים פילטר אינסטגרם מיוחד על שמה. באופן לא מפתיע, כשניסיתי אותו על עצמי הוא הגדיל לי את השפתיים במידה שגרוס כנראה לא היה מאשר. מירב דווקא מרוצה מהתוצאה: “עושה קצת שפתיים, אני ביקשתי לא לעשות יותר מדי”. היא לא מסתירה את הטיפולים שעשתה בעצמה, לא מהססת להתמודד עם הסוגייה וממש לא מתכוונת להתנצל: “מי שרוצה לעשות שינוי, שתקום ותעשה, חד משמעית. סליחה, אני לא מבינה למה צריך לחשוב פעמיים. לא בא לי להסתובב עם קמטים”.

התחלת עם הטיפולים אחרי ההשתתפות בתכנית?
“אני לא אפרט שנים כי זה מרגיש לי זקן. אחרי הצבא עשיתי ניתוח אף. אז עוד אנשים היו מסתירים, אני תמיד אמרתי שעשיתי. למה שאני אשקר, באיזה קטע? עשית, זה לא בושה. בסופו של יום אישה צריכה להרגיש טוב עם עצמה, אני לא מבינה מה זה המחאה הזאת נגד הזרקות. אני אומרת הכל. כן, עשיתי הזרקות, לא קרה כלום. אני לא רואה למה אנשים עושים ומסתירים. עשית, את נראית שעשית, בואי. לאן תלכי? גם אם תגידי לא, אני אאמין לך?”.

אז מה את עשית?
“שפתיים עשיתי פעם ראשונה אני חושבת בגיל 25, חומצה היאלורונית. פעם ראשונה שעשיתי בוטוקס זה במצח, בגיל 40. ראיתי שני קמטים שהציקו לי ואמרתי זהו, אני הולכת, לא יכולה. עם כל החרדה סביב הדבר הזה, של מה יקרה לי ורק שאני לא אתעוות, אמרתי שאני מתעלה על עצמי כי אני רוצה להרגיש טוב מול המראה”. 

אין פחד להגזים?
“אני לא רואה את עצמי מגזימה, צריך לדעת ללכת למקום טוב. אתה הולך לרופא טוב שאומר לך ‘אני לא נוגע יותר’. במרפאה שאני הולכת אליה, הם עושים לך סטופ. אתה לא תיראה כמו מוטציה כי זה השם שלהם, עם כל הכבוד”.

בית עם גינה

אם יש דבר אחד שצופי “האח הגדול” זוכרים לרעתה, זה בוודאי הריב הקשה לצפייה עם אביבית בר זוהר שנכנסה לבית באמצע העונה. הסכסוך הגיע לשיא בשבוע של פיצוצים, עם הוויכוח הזכור על הכוסברה בגינה, שאת קיומה מירב הכחישה נמרצות ונחרצות. עוד לפני שמעלים את הנושא בפניה, היא בעצמה מזכירה שאיבדה את הדרך באותו שבוע, ומוסיפה בחיוך, “הייתי נורא הורמונלית בשבוע הזה, זה השפיע עליי מאוד”. 

מירב ישראל (צילום: עופר מתיתיהו)
צילום:
עופר מתיתיהו

היום, במבט לאחור, היא יודעת לעשות משהו שלא נהוג לראות במחוזותינו – לקחת את מלוא האחריות עליה, בלי אם, למרות או אבל: “אביבה מסכנה, לא עשתה לי כלום, אני יצאתי עליה סתם. ראיתי שני פרקים אחרי שיצאתי כי היה לי חשוב להבין מה היה, והיא פשוט הייתה קורבן, שעיר לעזאזל”.

אז אין לך משהו נגדה?
“תקשיב, אביבית זה פספוס חיי, חד משמעית. היא בחורה מדהימה, יש לה לב ממש טוב. נכון שהיא זו היא, אין מה לעשות. אבל בשורה התחתונה היא בן אדם טוב, היא בן אדם סלחן. אני הייתי לא  בסדר”.

את לוקחת עלייך את כל האחריות?
“ברור, מה זאת אומרת, גם אמרתי לה. עלייי, הכל עליי. היא שאלה אותי שם, ‘מה עשיתי לך?’. ואני עניתי לה ‘עשית לי’. היא לא עשתה לי, היא עשתה לאנשים אחרים. היא לא עשתה לי באופן אישי שום דבר, היא לא דיברה עליי, לא עשתה לי כלום, אז חבל”.

הסיפור הזה עדיין מפריע לך?
“בכל ראיון אני דואגת להעביר את המסר, כי נורא קשה לי לחשוב שאולי יושב לה משהו עליי. למרות שאני מקווה מאוד ומאמינה שהיא למדה לסלוח. הרוב שם קרה ממקום של לחץ, אני בסדר גמור איתה”. 

ולסיום, השאלה הכי חשובה: יש או אין כוסברה בגינה?
“דווקא כוסברה היה שם בשפע, היה המון כוסברה בגינה. חד משמעית. הייתה שם מלחמת אגו, זה הכל”.

צילום: עופר מתיתיהו | ביגוד: עדן כהן | איפור: אדם יפרח | שיער: שגיא כחלון






מקור

בעיה בכתבה? לחצו כאן לדיווח או יצירת קשר